פסק-דין בתיק ת"א 56738-08

פסק דין זה ניתן בתביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבע על סך של 59,923 ש"ח.

התובע היה בעבר בעל שני חשבונות בנק אשר התנהלו אצל הנתבע בסניף רמת השרון: חשבון שהיה רשום על שם התובע ואשתו לשעבר, הגב' שרה קליין; וחשבון שהיה רשום על שם התובע בלבד בערבותה של הגב' קליין. בעקבות פסד דין אשר ניתן כנגד התובע והגב' קליין בגין יתרות החובה שנותרו בחשבונות הנ"ל, פתח הנתבע תיק הוצל"פ שבמסגרתו נקט בהליכים שונים כנגד התובע, וביניהם עיקול רכבו מסוג הונדהCR-V  רמה 1 4x4 אוטומטי שנת 1998 (להלן: " הרכב").

מכתב התביעה עולה כי בחודש ינואר 2007 נוהל מו"מ בין עו"ד רוית גונן בשם התובע לבין עו"ד שרית נהרי-הלל אשר ייצגה את הבנק, ובסיומו הגיעו הצדדים להסכם שלפיו התובע ישלם לבנק סך של 55,000 ש"ח, בכפוף להשבת הרכב לידיו. על פי כתב התביעה, עו"ד גונן הבהירה לעו"ד נהרי כי תנאי מחייב בהסכם הינו שחרור רכבו של התובע כנגד תשלום סך של 55,000 ש"ח ועו"ד נהרי התחייבה בשם הבנק לעשות כן. מכתב התביעה עולה כי ביום 21/1/07 העלתה עו"ד גונן את הסכמת הצדדים על הכתב, ולשם קיום ההסכם ביקשה מעו"ד נהרי להקפיא את כל ההליכים בתיק ההוצל"פ וביניהם מכירת הרכב, וביום 22/1/07 שלחה עו"ד נהרי את ההסכם בכתב לחתימת התובע והודיעה לעו"ד גונן במכתב נלווה כי הוגשה בקשה מטעם הבנק לעיכוב מכירת הרכב. עוד עולה מכתב התביעה כי לצורך תשלום הסך של 55,000 ש"ח לנתבע נטל התובע הלוואה מבנק הפועלים, וביום 22/1/07 שלחה עו"ד נהרי מכתב שמוען לבנק הפועלים, שבו התחייב הנתבע לבטל את העיקול על הרכב לאחר שיועבר אליו הסך של 55,000 ש"ח מבנק הפועלים. התובע טען שבהסתמך על התחייבות הבנק כי הליכי מכירת הרכב מעוכבים, וכי לאחר העברת הכספים העיקול יבוטל והרכב יוחזר לידיו, חתם ביום 23/1/07 על ההסכם הנ"ל וכן העביר לבנק ביום 25/1/07 את הסך של 55,000 ש"ח הנ"ל, אולם לתדהמתו ביום 28/1/07 נודע לו במקרה כי חרף התשלום הפר הנתבע באופן חד צדדי את ההסכם והרכב נמכר. כמו כן טען התובע כי הסך של 54,579.73 ש"ח שהועבר לחשבונו במחצית חודש מרץ 2007 עבור מכירת הרכב, היה נמוך בכ- 20,500 ש"ח ממחיר המחירון.

בכתב התביעה ישנה התייחסות למכתב של הבנק מיום 29/1/07 שלפיו אין בהתנהלות הבנק משום חוסר תום לב, לאור מכירת הרכב ביום 23/1/07 טרם החתימה על ההסכם בכתב ביום 24/1/07. לטענת התובע, תגובה זו נגועה בחוסר תום לב ומעידה על ניהול מו"מ מטעם הבנק בחוסר תום לב ובידיעה שאין מניעה למכור את הרכב עד למועד החתימה על ההסכם בכתב, כאשר הדבר מנוגד להסכמת הצדדים הן בע"פ והן בכתב, שלפיה התחייב הבנק לעכב את הליכי מכירת הרכב בהוצל"פ לשם קיום ההסכם. כמו כן טען התובע כי לולא התחייבות מפורשת של הבנק באמצעות עו"ד נהרי כי מכירת הרכב תעוכב ורכבו יוחזר לו לאחר תשלום החוב, לא היה מתחיל את המו"מ כלל. 

מבחינה משפטית נטען כי הנתבע הפר את ההסכם עם התובע, פעל בחוסר תום לב, הציג מצגי שווא ופעל בתרמית, ולחילופין נהג ברשלנות כלפי התובע וכן ביצע עוולות על פי פקודת הנזיקין לרבות עוולה של גרם הפרת חוזה.

על פי כתב התביעה נגרמו לתובע נזקים כדלקמן: סך של 20,420 ש"ח עקב מכירת הרכב במחיר הנמוך מהמחירון; סך של 6,503 ש"ח בגין תשלום דמי הביטוח של הרכב לשנת 2007; סך של כ- 2,000 ש"ח בגין ריביות ועמלות ששילם התובע על הלוואה שלקח מבנק אחר לצורך תשלום הסך של 55,000 ש"ח לנתבע; סך של כ- 7,000 ש"ח בגין ציוד אלקטרוני יקר שהיה ברכב בעת תפיסתו; סך של 9,000 ש"ח בגין שכירת רכב חלופי לשלושה חודשים; סך של 5,000 ש"ח בגין תשלום לעו"ד גונן וסך של 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ונזקים תדמיתיים מול הבנק שנתן את ההלוואה.   

מכתב ההגנה עולה בין היתר כי ממועד עיקולו של הרכב ברישום ביום 23/7/06 ובמשך חמישה חודשים ניתנה לתובע הזדמנות למכור את הרכב בשוק החופשי, אך התובע לא מכר את הרכב והמשיך לעשות בו שימוש. עוד עולה מכתב ההגנה כי אף לאחר תפיסת הרכב ביום 19/12/06 ביקש התובע באמצעות בא כוחו לקבל הנחה בסכום החוב, ורק לאחר למעלה מחודש, ביום 21/1/07 בשעה 17:30 אחה"צ, הודיעה ב"כ התובע למשרד ב"כ הבנק כי התובע מקבל את הצעת הבנק בסך של 55,000 ש"ח וביקשה כי יועבר אליה הסכם הפשרה וכי מכירת הרכב תעוכב. על פי כתב ההגנה, מייד בבוקרו של היום למחרת, 22/1/07, שלחה ב"כ הבנק לב"כ התובע טיוטת הסכם לחתימתו של התובע וכן הגישה בקשה לעיכוב מכירת הרכב, וזאת לפנים משורת הדין, על אף שכלל לא הוסכם כי ההליכים יעוכבו טרם חתם התובע על ההסכם הנ"ל וטרם ישולם החוב. בהקשר זה נטען כי הבנק לא התחייב לעכב את ההליכים שכן הדבר אינו תלוי בו בלבד, אלא נעתר לבקשת באת כוחו של התובע להגיש בקשה לעיכוב הליך המכירה (כעולה גם מסעיף 4 להסכם), שכן עיכוב ההליכים תלוי בהחלטת כבוד ראש ההוצל"פ, ובמצבו המשפטי של הליך מכירת הרכב במחסן. כמו כן נטען כי ביום 23/1/07 ניתנה החלטת כב' ראש ההוצל"פ לעיכוב הליכים וצו העיכוב נשלח על ידי לשכת ההוצל"פ למחסן ההוצל"פ, אולם המחסן הודיע ללשכת ההוצל"פ כי הרכב נמכר עוד באותו היום, 23/1/07, כאשר רק ביום 24/1/07 שלחה ב"כ התובע את ההסכם החתום על ידי התובע, ורק ביום 25/1/07 העביר התובע לחשבונו אצל הנתבע את הסך של 55,000 ש"ח.

לטענת הנתבע, אין לקבל את טענות התובע בדבר הפרת ההסכם, הן מהטעם שהבנק הגיש בקשה לעיכוב הליכי המכירה והן מהטעם שלא ניתן היה לקיים את ההסכם הלכה למעשה, שהרי במועד מסירת הודעתו של התובע על קבלת ההצעה של הבנק, למעשה ובפועל כבר לא ניתן היה לעכב את הליך המכירה והרכב היה נמכר על ידי ההוצל"פ בלאו הכי. 

הנזקים הנטענים בכתב התביעה הוכחשו, חלקם מחוסר ידיעה. לגבי הציוד שהיה ברכב נטען בין היתר כי מיום תפיסת הרכב ועד ליום מכירתו, נמנע התובע מלפנות למחסן ההוצל"פ על מנת ליטול את חפציו האישיים מהרכב, אף שזכותו הייתה לעשות כן, כפי שהובהר לו על ידי באת כוח הבנק והמוציא לפועל. באשר לתמורה שהתקבלה עבור הרכב נטען כי הרכב נמכר במחיר סביר ביחס למצבו, שכן כפי שעולה מדו"ח האחסון, מדובר ברכב עם פגיעות פח, פגיעות צבע וכד' ומתוך סכום המכירה גבה המוציא לפועל / המחסן את שכר טרחתו. 

התובע ועו"ד גונן ערכו תצהירי עדות ראשית שבהם חזרו על הטענות בכתב התביעה וכן הצהירו, בין היתר, כי התובע העביר את התמורה בסך של 55,000 ש"ח לנתבע משום שזה הבהיר לו מפורשות והציג מצגים שלפיהם הרכב לא נמכר והוא מצוי במחסני הוצל"פ, בעוד שבעת החתימה על ההסכם היה על הנתבע לדעת שהרכב כבר נמכר. עו"ד גונן הצהירה לעניין זה כי ביום 25/11/07, יומיים לאחר מכירת הרכב, שלחה אליה עו"ד נהרי את ההסכם החתום מהבנק שלפיו אם התובע יעביר לבנק את הסך של 55,000 ש"ח, יקבל את הרכב לידיו.  

עו"ד נהרי-נהלל הגישה תצהיר עדות ראשית שבו חזרה על הטענות בכתב ההגנה.

במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים הנ"ל, ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

טענתו העובדתית המרכזית של התובע הינה כי עו"ד נהרי התחייבה כלפי באת כוחו, עו"ד רוית גונן, שהליכי ההוצל"פ יעוכבו והרכב לא יימכר. טענה זו דינה להידחות.

בסעיף 32 לכתב התביעה נטען, בין היתר, כי "כפי שידוע היטב לנתבע - תנאי לניהול המו"מ היה עיכוב הליכי מכירת הרכב - שהרי בלעדי זה אין תוקף ואין משמעות להסכם". על פי סעיף 12 לתצהיר עדותה הראשית של עו"ד גונן " ...היה ברור וידוע כי הרכב מצוי במחסן ההוצל"פ ומיום 21/1/07 הרכב לא יימכר" (ההדגשה אינה במקור). לעומת זאת, בחקירתה הנגדית העידה עו"ד גונן בתחילה "היה לי ברור לאורך כל המו"מ, שאין מה לדאוג הרכב לא יימכר..." (עמוד 6 לפרוטוקול, מול שורות 7-9, ההדגשה אינה במקור), וזאת מבלי לציין על סמך מה היה הדבר ברור לה, ורק בהמשך העידה כי עו"ד נהרי הבטיחה לה שהרכב לא יימכר (שם, מול שורה 11, ההדגשה אינה במקור). בד בבד הודתה עו"ד גונן כי אין בידיה מסמך כלשהו שבמסגרתו התחייבה עו"ד נהרי שהרכב לא יימכר במשך כל תקופת המו"מ (שם, מול שורות 12-14), ומעדותה של עו"ד גונן עלה כי למעשה הסיקה זאת מעצם ניהול המו"מ בפועל וכן על סמך מכתב ההחרגה 22/1/07 שבו התחייבה עו"ד נהרי בשם הנתבע כלפי בנק הפועלים לבטל את העיקול על הרכב לאחר שיועבר לידיו הסך של 55,000 ש"ח (שם, מול שורות 14-16).

זאת עוד, עדותה של עו"ד גונן כי עו"ד נהרי הבטיחה לה שהרכב לא יימכר עוד בתחילת המו"מ בין הצדדים, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שרק ביום 21/1/07 פנתה עו"ד גונן בכתב אל עו"ד נהרי וביקשה, כאמור בסעיף 6 למכתב, "אנא תדאגי, כי רכבו של מרשי אשר עוקל במסגרת תיק זה לא יימכר עד למועד זה וכי כל ההליכים יוקפאו עד להסדרת התשלום". על פי סעיפים 13 ו- 16 לכתב התביעה וכן סעיפים 8 ו- 11 לתצהירה של עו"ד גונן עצמה, הבקשה בסעיף 6 למכתב הנ"ל הועלתה "לשם קיום ההסכם" שאליו הגיעו הצדדים בסיומו של המו"מ, ומכאן שרק בשלב שבו הגיעו הצדדים להסכם, ועל סמך הסכם זה, התבקשה עו"ד נהרי לפעול לעיכוב ההליכים. יצוין כי על פי סעיף 5 להסכם שנחתם בין הצדדים, רק "עם ביצוע מלוא התשלום ... תוגש בקשה לביטול ההליכים ולסגירת תיק ההוצל"פ וייסגרו החשבונות בבנק". מנגד, בחקירתה הנגדית טענה עו"ד גונן לראשונה כי דבריה בסעיף 6 למכתב הנ"ל מיום 21/1/07 נכתבו "למען הזהירות בלבד", וכי ההסכמות בין הצדדים גובשו קודם לכן (עמוד 6 לפרוטוקול, מול שורה 11; עמוד 7, מול שורה 5; ועמוד 8, מול שורות 1-4). ואולם, לא עלה בידי עו"ד גונן להסביר מדוע, אם כן, לא ציינה במכתבה כי היא מבקשת לפעול בהתאם להסכמות קודמות בינה לבין עו"ד נהרי וכי בקשתה מועלית על הכתב "למען הזהירות בלבד" (שם, מול שורות 5-9). על כל פנים, עדותה של עו"ד גונן בחקירתה הנגדית שלפיה עו"ד נהרי צריכה הייתה להגיש בקשה לעיכוב הליכים עוד בפתח המו"מ בתחילת חודש ינואר 2007  הינה גרסה מאוחרת וכבושה שסותרת את האמור בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית של עו"ד גונן ואינה מתיישבת עם ההסכם בין הצדדים ועם נוסח המכתב מיום 21/1/07.

אל מול זאת, בכתב ההגנה, בתצהירה של עו"ד נהרי ובחקירתה הנגדית חזרה והועלתה באופן עקבי הטענה כי עו"ד נהרי מעולם לא התחייבה לעכב את ההליכים, אלא רק נעתרה לפנים משורת הדין לבקשה של עו"ד גונן מיום 21/1/11 אחה"צ לפעול ברגע האחרון להגשת בקשה לעיכוב הליכים עוד בטרם נחתם הסדר בפועל (ראו בין היתר סעיפים 18 ו- 19 לכתב ההגנה, סעיפים 12 ו- 13 לתצהיר ועמוד 11 לפרוטוקול מול שורות 9-12). כמו כן העידה עו"ד נהרי בחקירתה הנגדית כי בערך שעה לפני שליחת המכתב מיום 21/1/07 הנ"ל שוחחה עימה עו"ד גונן טלפונית והתחננה שתגיש בקשה לעכב את הליכים (עמוד 9, מול שורות 7-10).

לאור כל האמור לעיל והתרשמותו של בית המשפט מהעדויות  במהלך הדיון, הנני מקבל את גרסתה העובדתית של עו"ד נהרי שלפיה מעולם לא הבטיחה לעו"ד גונן כי הליכי ההוצל"פ יעוכבו וכי הרכב לא יימכר, אלא רק הסכימה לבקשה של עו"ד גונן שהועלתה לראשונה ביום 21/1/11 אחה"צ, להגיש בקשה לעיכוב ההליכים להוצל"פ.

אשר על כן, ומשאין חולק כי ב"כ התובע הגישה את הבקשה לעיכוב ההליכים בהוצל"פ עוד ביום 22/1/07 בבוקר, הנני דוחה את הטענה כי הנתבע הפר את התחייבותו כלפי התובע או התרשל כלפיו.